צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

רקע כללי -

התובע, מר חנן צוקר (להלן: "התובע"), יליד 1954, נפגע בתאונת דרכים ביום 24/7/2007 (להלן: "התאונה"). התובע שימש באותה העת כנהג במשאית סמיטריילר בקואופרטיב תבור שאן חרוד (להלן: "המעביד"), אשר ביטח את צי הרכבים שלו אצל הנתבעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). אין חולק באשר לחובתה של הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו, אך הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק.

מסכת הראיות –

בפניי העידו העדים הבאים: הגב' דינה דרור – חשבת השכר אצל המעביד (להלן: "דרור") אשר הסבירה את הנתונים המתייחסים לתלושי השכר של התובע ולטפסי 106 שלו (לרבות מסמכים הקשורים לפיטוריו ת/1 - ת/3) והציגה תלושי משכורת של נהגים נוספים שעבדו יחד עם התובע עובר לתאונה (ת/4 - ת/7). בנוסף, העיד התובע לגבי תצהירו (ת/8) ובמהלך חקירתו הפנו הצדדים למסמכים שצורפו לתצהיר ואחרים.

דיון והכרעה –

לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית ואת סיכומי הצדדים, ולאחר שנתתי את דעתי לבקשות שהוגשו לאחר סיום שמיעת הראיות - מצאתי כי יש לפצות את התובע בראשי הנזק הבאים (בהתאם לסדר הופעת הדרישות הכספיות בסיכומי התובע).

הנכות הרפואית –

מתעודת חדר המיון אליו הגיע התובע ביום התאונה, 24/7/2007, עולה כי הוא מתלונן על כאבים בגב התחתון. בוצע צילום של עמוד השדרה המותני ונצפו שינויים ניווניים קשים, ספונדילוטיס, וחשד לספונדילוטיס בחוליות L4-L5 ללא פתולוגיה גרמית חריפה.

במסמך מיום 16/8/2007 מצוין כי התובע מתלונן על כאבים גם בגב וגם בצוואר וכי קיימת רגישות עם הגבלת תנועה הן בע"ש גבי והן בע"ש צוארי. עוד מצוין כי התובע סבל בעבר מפריצת דיסק בחוליות L5-S1 (ב-1999) ומבעיות אוסטאורתרייטיס בברך שמאל מ-2003.

צילום ע"ש צווארי שבוצע ביום 17/8/2007 מלמד על שינויים ספונדילוטים ודיסקופטים עם היצרות של המרווחים בחולית C7-C6-C5-C4 (משמע, שינויים ניווניים שאינם תולדה של התאונה). בחודשים הבאים, ספטמבר–אוקטובר 2007 ביצע התובע טיפולי פיזיוטרפיה.

בסמוך לאחר התאונה פנה התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והגיש תביעה לקבלת דמי פגיעה וקביעת דרגת נכות בעבודה. בפני הועדה הסביר התובע כי מזה שנים יש לו נזק בגב אך כי כתוצאה מהתאונה החמיר המצב בגב ובמקביל החלו בעיות בצוואר. ביום 24/1/2008 הועדה קבעה כי "מבחינת הגב התחתון לא נותרה נכות", אך מבחינת הצוואר היתה נכות זמנית (אם כי לא צוין הסעיף הרלבנטי) ולתובע נקבעו הנכויות הזמניות הבאות: 30% מיום 1/9/07 עד 31/10/07 (שני חודשים); 20% מיום 1/11/07 עד 31/1/08 (3 חודשים); 10% מיום 1/2/08 עד 31/5/08 (4 חודשים).

ביום 29/5/2008 נקבע כי החל מיום 1/6/08, הנכות הצמיתה הינה בשיעור של 0%, לאור התרשמות הפוסק כי עיקר הבעיה הינה בגב התחתון (שם הבעיה היתה קיימת עוד לפני התאונה) ופחות בצוואר.

במהלך החודשים יוני - ספטמבר 2008 ניתנו לתובע אישורי מחלה לגבי 81 ימים. בתקופה זו אף ביצע סדרת טיפולי כירופרקטיקה ורפואה סינית.

במקביל, התובע הגיש ערר על ההחלטה האחרונה של המל"ל, ובדיון מיום 9/9/08, טען כי הוא סובל בעיקר מכאבים עזים בגב תחתון וכי בצוואר יש לו הגבלה בתנועה, במיוחד לצד ימין. לאחר בדיקה - הערר נדחה, משמע – שהנכות נותרה בשיעור של 0%.

לגבי כל שנת 2009 (!!!) ניתנו לתובע אישורי מחלה (12 אישורים, לגבי חודש שלם בכל פעם, וזאת מטעם הרופא הכללי של קופת החולים שבקיבוץ בו מתגורר התובע).

ביום 5/5/2010, שנה ושמונה חודשים לאחר הקביעה האחרונה של ועדות המל"ל, הגיש התובע בקשה לדיון מחדש בטענת החמרה. בפרוטוקול מצוין כי התובע טוען שיש לו כאבים עזים בצוואר ובגב התחתון, כי הוא מרגיש שיש לו "בורג" נעוץ בגב, כי כאשר הוא קם לאחר שינה "הגב עקום לגמרי ומתיישר אחרי שעתיים" וכי הוא מוגבל מאוד בתנועות הצוואר. הועדה דחתה את הבקשה להחמרה, ביום 2/6/2010.

ביום 17/8/2010 התקיים דיון בערר שהוגש לועדה הרפואית לעררים, במהלכו טען שוב התובע לגבי כאבים בגב ובצוואר. הועדה מצאה שלא קיימת החמרה, משמע – שהנכות נותרה 0%.

התובע מיאן להשלים עם החלטה זו והגיש ערעור לביה"ד האזורי לעבודה – הן לגבי הקביעה שאין החמרה בעניין הגב והן לגבי הצוואר. בהסכמת הצדדים התובענה התקבלה רק לגבי נושא הצוואר – במובן שעניינו של התובע הוחזר לדיון נוסף במל"ל בכל הנוגע להחמרה הנטענת בצוואר (פס"ד מיום 9/6/11). הערעור לגבי הבעיה הנטענת בגב – נדחה.